דף הבית‏ > ‏מהמדיה‏ > ‏מאמרים‏ > ‏

מתי מורידים את סבא מההגה, אריק מישקין

בשאלה לא פשוטה זו עוסקים ישראלים רבים, החוששים שהוריהם המבוגרים עלולים לפגוע בעצמם ובסביבתם תוך כדי נהיגה, עקב נסיגה פיזית ומנטאלית המתלווה על פי רוב לזקנה.

חלק מנתוני תאונות הדרכים בישראל מצביעים על מעורבות נהגים מבוגרים עד פי 7 יותר בתאונות דרכים עם נפגעים בהשוואה לחלקם היחסי באוכלוסיה, ובנתונים עולמיים, משתווים הקשישים, לקבוצת הנהגים הצעירים במעורבותם בתאונות עם נפגעים, במדדים של תאונה פר קילומטר נסיעה.
"בהיעדר פעילות מניעתית מספקת, המצב בפועל הוא שהאחריות להורדת נהגים מבוגרים מההגה בישראל נופלת ברובה על בני משפחתם" אומר אריק מישקין, מומחה לנהיגה הגנתית.
לדבריו, מעבר לקושי באבחון הבעיה, מתלווה פעמים רבות להליך הפרידה מההגה התנגדות חריפה מצד הנהגים המבוגרים, שהנהיגה ברכב אפשרה להם עד עתה חופש פעולה, וחיזקה אצלם את הדימוי העצמי.
על הדרכים לאבחן נהיגה מסוכנת בקרב קשישים, ועל הצעדים שמומלץ לנקוט על מנת להגן על הנהג המבוגר מעצמו ומסביבתו – בכתבה הבאה.

ישראלים רבים מביטים באימה בהוריהם המבוגרים השועטים על רכבם, תוך שנדמה כי אין ערים עד הסוף לסכנות שמזמנת להם הדרך. לא כולם מעזים לנקוט עמדה, ולהתעמת עם הוריהם, ורבים מהם אף חוששים לרמוז להם על כך שהגיעה העת לרדת מההגה.
אך לדברי חוקרים ומומחי נהיגה, נפגעות רבות מהיכולות המנטאליות והגופניות עם הגיל, ועלולות, ואף גורמות בפועל, לנהיגה לא אחראית, מסוכנת ואפילו קטלנית בקרב מבוגרים.
באופן אבסורדי, בדיקות תקופתיות הנהוגות בישראל ובמדינות רבות אחרות, בודקות בעיקר את היכולת לפענוח חושי, אך כלל לא בודקות את יכולתו של הנהג המבוגר לפעול במצבי לחץ אותם מזמן הכביש. על כן היכולת שלהן לאתר נהגים מסוכנים מוגבלת מאד.
הנה מספר נתונים מדאיגים, שעלולים להדיר שינה מעיניהם של רבים, ולדחוק במחוקק לשנות את מצב החוק בישראל.

מנתוני מחקר שונים עולה התמונה הבאה:
• לפי נתוני מחקר עולמיים, משתווה מעורבותם של בני 65 ומעלה בתאונות קטלניות למעורבותם של צעירים בני 18-24 (הקבוצה המסוכנת ביותר) – כאשר המדד הוא תאונות פר קילומטר נסיעה.
• נהגים בני 65 ומעלה מעורבים ביותר מ-10% מהתאונות הקטלניות, למרות שחלקם באוכלוסייה עומד על פחות מ-5%.
• נהגים הסובלים מאלצהיימר, מוותרים על נהיגה רק בחלוף שנתיים בממוצע מאבחון המחלה (נתון בריטי).
• ממחלות דמנטיות דוגמת האלצהיימר סובלים כ-5% מבני 65 עד 74, וכ-50% מבני 80 ומעלה.
• אחד מכל חמישה נהגים בריטיים המאובחנים כדמנטיים - מסרב להפסיק לנהוג. יכולת הנהיגה של חולה אלצהיימר נמצאה כבעייתית ומסכנת באופן חמור את הסביבה.
• למרות שהחוק מחייב זאת, מעטים מהרופאים מדווחים על מצבים מסכני נהיגה בקרב מטופליהם לרשויות בישראל.
• הסטטיסטיקה בישראל מצביעה על ריבוי של תאונות חזית-צד, ותאונות בהן מעורבים הולכי רגל עם נפגעים בהן מעורבים נהגים מבוגרים, הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסיה, תאונות שיכולות להיות מוסברות כפרי של חוסר התמצאות במרחב, ובעיות קליטה ופענוח של סביבת הכביש.

תאונות שעלו לכותרות
בישראל עלתה לכותרות לא מזמן תאונה שארעה לשדרנית רדיו ושחקנית מפורסמת, אשר טיפלה במכוניתה לצד הדרך בנתיבי איילון, כאשר על פי החשד, נהגת מבוגרת שלא הבחינה בה, למרות שעת היום ותנאי הראות הטובים, דרסה אותה ופצעה אותה קשות.
גם בעולם נרשמו מספר רב של תאונות דומות, שהקטלנית שבהן התרחשה כנראה בארה"ב, שם דרס נהג מבוגר למוות עשרה בני אדם ופצע רבים נוספים, לאחר שלא הבחין במחסום של שוק הומה, ודהר לאורכו במהירות רבה.
לדברי מומחה הנהיגה, אריק מישקין, החלוקה בין נהגים מבוגרים לאחרים, בכל הנוגע לאי כשירות פיזית ומנטאלית - איננה בהכרח חלוקה צודקת, ויכולות אלו המאפשרות נהיגה אחראית ובטוחה אינן מותנות רק בגיל.
מישקין קורא למשרד התחבורה להנהיג מבחני יכולת מנטאליים וגופניים לאלתר לנהגים מעל גיל 70, ולהיערך  לעריכת בדיקות דומות בעתיד לכלל הנהגים, תוך הורדת נהגים מסוכנים מהכביש.

לא רק מחלות דמנטיות פוגעות בנהיגת מבוגרים
לדברי אריק מישקין, פגיעות מנטאליות ופיזיות השכיחות יותר בגילאים מבוגרים, עלולות לפגום קשות ביכולת הנהיגה שלהם, והן אינן קשורות בהכרח לדמנציה. הוא מונה מספר רב של תרחישים העלולים לפגוע ביכולת הנהיגה של כל נהג מבוגר:
• ירידה ביכולת התגובה הפיזית הנובעת מירידה בכושר ובכוח גופני, כמו למשל בעיות תחושה ותנועה בקרב הסובלים מסוכרת, או בעיות הפעלת כוח בקרב הסובלים מבריחת סידן ואוסטיאופורוזיס.
• ירידה ביכולת הקשב והאבחנה בין גירויים סימולטאניים שונים תוך התייחסות מושכלת אליהם.
• שימוש בתרופות העלולות לפגוע בערות ובתפיסה החושית.
• מחלות עיניים וניתוחי עיניים – העלולים לפגוע קשות ביכולת הראייה, בעיקר בתנאים קשים כמו ערפל ונהיגת לילה.
• בעיות שמיעה וטנטון, אי התאמה של מכשירי השמיעה לנכות הנהג, או סירובו של הנהג להרכיב מכשיר שמיעה תוך כדי נהיגה.
• ניתוחי מוח שבוצעו בעבר בשל מצבי מחלה כמו סרטן או שבץ מוחי – ואשר לא מדווחים לרשויות על ידי הרופאים או הנהגים עצמם.

מה עושים?
לדברי המומחה לנהיגה הגנתית אריק מישקין קיימים מספר סממנים העשויים להצביע על בעיה, וכאשר אלה מצטברים, מומלץ מאד לפנות לאנשי מקצוע, מטפלים ויועצים - אשר יסייעו למשפחה, ולמבוגר, בתהליך הפרידה מגלגל ההגה.
יש לזכור שמעטים הם הנהגים המבוגרים המורידים את עצמם באופן וולונטרי מההגה עם התגלות הסממן הראשון לפגיעה ביכולת הנהיגה שלהם, ולעיתים קרובות הם "מחכים" לאירוע מכונן, או למבוגר אחראי, שיוריד אותם אחת ולתמיד מההגה.
אבחון מחלה דמנטית – כאשר מאובחנת מחלה דמנטית, ובמיוחד אלצהיימר, יש להוריד באופן מיידי את הנהג מההגה. לדברי חוקרים לא ניתן לחזות מראש מתי אלצהיימר יפגע ביכולת הנהיגה של החולה – אך פגיעה כזו איננה מתונה ועלולה לגרום לאסון.
הישנות של התעלמות מסכנות בכביש ומצבי כמעט תאונה – כאשר אתם נוהגים לצד הורה מבוגר, ומבחינים בהתעלמות חוזרת ונשנית של סכנות, כמו מעבר הולכי רגל את הכביש, התקרבות מסוכנת של כלי רכב אל נתיב הנסיעה, או אי ציות לתמרורים ולרמזורים, יש להניח כי תפיסת הנהג את מורכבות הדרך ייתכן ונפגעה.
כל נהג עושה מדי פעם טעות שעלולה להעמיד אותו ואת העוברים בדרך בסכנה, אך הישנות של אירועים שכאלה עלולה להצביע על נסיגה מנטאלית המחייבת בדיקה, והקפאת הנהיגה עד שלילת גורמי הסיכון.
תלונות על ראייה קלושה בחשיכה – בעיות ראייה בערפל, ראייה בחשיכה ותלונות על סנוור, עלולות להעיד על פגיעה משמעותית ביכולת הנהיגה בתנאים קשים. כאשר מכר או קרוב משפחה מבוגרים מתלוננים על קושי בראייה יש לוודא כי הם לא נוהגים בחשיכה בערפל או בגשם – תנאים העלולים להפוך אותם לנהגים מסוכנים ואף קטלניים. 
שימוש בתרופות – מבוגרים רבים לוקים במחלות כרוניות כמו סוכרת, עליה בלחץ הדם, בעיות לב ועוד. הטיפול במחלות הללו מצריך שימוש בתרופות שונות, שלהשפעתן המנטאלית לא מוענקת תמיד תשומת הלב הראויה. יש לבדוק אילו תרופות נוטל הנהג, ולהיוועץ ברופא המשפחה בנוגע להשפעתן של אותן תרופות על מצבו המנטאלי של הנהג המבוגר.
הישנות תאונות עצמיות קלות – תאונה עצמית קלה או קשיים בחנייה הם מנת חלקם של נהגים כשירים לחלוטין, אך הישנות תאונות שכאלה, עלולה להצביע על קושי באיתור סכנות, ואמורה להוות תמרור אזהרה וסימן היכר לנהג ההופך מנורמטיבי למסוכן. מומלץ מאד לא לאפשר לנהג מבוגר להמשיך ולנהוג לבדו וללא מלווה לאחר הישנות תאונות עצמיות שכאלה, ולבדוק עם הנהג המלווה שמא התעוררו סימנים נוספים העלולים להצביע על פגיעה ביכולת הנהיגה.
עצבנות והתפרצויות זעם – יש אנשים שהם עצבניים מילדות. אין זו תכונה חיובית, אך אין היא מעידה בהכרח על צורך להוריד את הנהג מההגה (למרות המחקרים המצביעים על עלייה בתאונות עקב עצבנות הנהגים). אך כאשר התנהגותו של הנהג המבוגר משתנית, ומתלוות אליה ריבוי בשימוש בצופר הרכב, העברת ביקורת מרובה על נהגים אחרים, או התפרצויות זעם וכעס, הדבר עלול להצביע על ירידה ביכולת הנהיגה, שטוב אם תיבחן מקרוב על ידי נהג מלווה.
כאמור, עצבנות על הכביש הינה סגולה בדוקה להתרחשות תאונה במוקדם או במאוחר.
התדרדרות בריאותית – התדרדרות בריאותית משפיעה על נהיגה לא רק בשל התרופות אותן נוטל הנהג אשר עלולות להקהות את חושיו, אלא גם בשל ירידה ביכולת התגובה הפיזית, והירידה בקואורדינציה בין העין היד והרגל. תאונות קשישים רבות מיוחסות ללחיצה לא מבוקרת על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם.  בריחת סידן והיחלשות רקמת השריר עלולות להקשות על יכולת התגובה של הנהג, ושליטתו ברכב בשעות לחץ ומתח פוחתת.
תגובות לא מתונות על ההגה – ריבוי מקרים של האצה ובלימה שאינן נובעות משעמום או ממשובת נעורים, עלול להצביע על קושי באבחון סכנות בזמן, על תגובה איטית ולא מידתית לסכנות, או על תגובה מבוהלת. תגובות שכאלה, החוזרות ונשנות אמורות להדליק נורות אזהרה בקרב יתר יושבי הרכב, ומחייבות בדיקה האם נהג הרכב כשיר להמשיך ולנהוג.
שכחה, חוסר התמצאות והליכה לאיבוד בדרך – מחלות דמנטיות מולידות סממנים מעוררי חשד לאו דווקא בסביבת הכביש. לא כל שכחה מעידה על מחלה, ולא כל בלבול על אלצהיימר, אך אובדן התמצאות, בלבול בנתיבים מוכרים מימים ימימה, וחוסר אונים מול משימות פשוטות שנעשו בעבר ללא סיוע - עלולים להצביע על נסיגה במצב הבריאותי והמנטאלי של הנהג. במקרים של חשד להתפתחות מחלה דמנטית מומלץ להתעקש על כך שהנהג ייבדק אצל רופא משפחה, לפני שהוא עולה בשנית על ההגה.

מה לומר וכיצד מורידים את סבא מההגאים?
"קשה להמליץ לבני המשפחה כיצד לנהוג כאשר הם סבורים שיש להוריד את הוריהם מההגה, מאחר ומדובר בסיטואציה עדינה ולא נעימה" אומר אריק מישקין מומחה לנהיגה הגנתית. לדבריו, יש במצב הזה בכדי להוות היפוך היוצרות עבור מבוגרים רבים, הרגילים להתייחס אל ילדיהם הבוגרים כאל ילדים, ולא נוטים לקבל מהם הוראות. עם זאת, יש לזכור שמדובר בשאלה של חיים ומוות, והורדת ההורה המבוגר מההגה איננה נושא למשא ומתן, ואמורה להגן לא רק עליו אלא גם על סביבתו הקרובה והאקראית. לדברי אריק מישקין מומלץ לסגל מערכת תגובות מדורגת, אשר בה נבחרת חומרת האמצעי, ביחס לחומרת הסכנה:
שלב א' – סייעו לנהגים המבוגרים בפיתוח מודעות לסכנה. ניתן לעשות זאת על ידי הצגת דוגמאות וסיפורים על מבוגרים אחרים שירדו מההגה, הצבעה על מחקרים, מאמרים וכן ציטוט עמדות מומחים בנושא.
שלב ב' – הציעו אלטרנטיבות לנהיגה ברכב, והציגו את היתרונות שלהן. נהיגה במונית למשל חוסכת את המאמץ בנהיגה ומאפשרת לנוסע להתפנות לעיסוקיו או ליהנות מהנוף, תוך "ויתור על התענוג" בניווטים אינסופיים, מציאת חנייה וסבל מנהגים חסרי תרבות. הדבר אף עשוי לחסוך כסף רב. לנסיעה באוטובוסים ובתחבורה ציבורית קיימים יתרונות רבים מעבר לתרומה לאיכות הסביבה: המחירים לאוכלוסייה המבוגרת נמוכים ביותר, והשתלבות בנסיעה במועדים קבועים עשויה אף לתרום למבוגר במישור החברתי.
שלב ג' – יש ללוות את המבוגר בנוהגו ברכב ולהפנות את תשומת ליבו לשגיאות או לפעולות מסוכנות שהוא מבצע, ועל ידי כך להוכיח אותו כי הוא אינו כשיר לנהיגה כבעבר, באופן רגיש ומשכנע. זה גם המקום להציע לו להסיע אותו בעצמכם.
שלב ד' – במקרים יותר חמורים, יש להתעמת באופן ישיר עם המבוגר ולדרוש ממנו להניח את רישיונו. אמנם מדובר בסיטואציה לא נעימה, אך אם האלטרנטיבה היא סיכון חייו וחיי אחרים חל המשפט "חוסך שבטו, שונא בנו (ובמקרה זה אביו)". 
שלב ה' – במקרים קיצוניים, ניתן לפנות לרשויות ולבקש את התערבותם. 

 

Comments