גמלאים מעוררי השראה - קבוץ עמיר מארח את קבוץ יפתח
שמש חמימה עם סבא חרמון מלא הוד קידמו את פנינו וכבר אנחנו יוצאים לדרך ...
במועדון כיבוד כיד המלך... שתי עוגות מעשי ידיהן של האופות הטובות ביותר של עמיר, האחת של פרג שהרי היום פורים והשנייה עוגת שמרים קלועה, שולחן ערוך למופת.
אחרי הסבר קצר על מה זה "גמלאים מעוררי השראה" ומה המטרה שלו אנחנו מתחילים במסע.
התחנה הראשונה היא הגלריה "סימן שאלה ?"
את פנינו מקבלים דן רודולף ונפתלי שהם מעמודי התווך של הגלריה, שיחד אתם , עוד 35 "גמלאים צעירים" שהגלריה יקרה לליבם, לוקחים חלק בלהיות "שומרי הגלריה".
כשדן מדבר על הגלריה הוא נינוח, שומעים בקולו שהגלריה היא אהבתו , הגלריה היא בעלת שם עולמי, 80,000 מבקרים ביקרו בה בחמש השנים האחרונות. כל הנעשה בגלריה הוא בהתנדבות מלאה, התערוכות מתחלפות כל ששה שבועות והמציגים בו הם אמנים מכל הארץ הידועים יותר והידועים פחות. הם נבחרים בקפידה ע"י נפתלי שהוא אמן שמביא את הבנתו המקצועית יחד עם אתי נוסבאום האוצרת ועוד חברי ועד .
בגלריה מוצגת תערוכה בשם "משם ועד קצה העולם" של איתן הורביץ בחור צעיר שנפצע בתאונת דרכים קשה, שלא ויתר על כשרונו בציור והחל צעד אחרי צעד לצייר ברקמה. מה שנגלה לעינינו הוא ציור ברקמה על שטיחים ברמה נדירה.
רוצים עוד קצת להתבונן אך התחנה הבאה קוראת לנו - ארכיון קבוץ עמיר.
הארכיון בעמיר הוא בכלל לא מה שאתם מתארים, אין בו ריח של דברים ישנים, יש בו ריח של אהבה להיסטוריה, עם הכניסה אתה מגלה שאתה נמצא ב"חדר" של שנות ה – 50 כשהקבוץ התחיל ל"התברגן". הכל מסביב מזמין לדעת עוד ועוד..
בארכיון אנחנו פוגשים את עדנה שוחט שהיא ארכיונאית של חצר תל - חי וארכיון עמיר ובשיחה אתה מגלה אשה שהיא "בור סוד שאינו מאבד טיפה" וכשהיא מספרת אתה קשוב, כי אין כמוה לספר סיפורים.
עדנה משתפת אותנו במה שקרה אך אתמול בחצר תל – חי כאשר ביבי הגיע לעצרת לזכר יום תל - חי.
התקופה היא תקופת בחירות והפגנה של "רק לא ביבי מקבלת את פניו". עורך עתון "בשבע" של הדתיים כותב בתגובה מכתב חריף על השמאלנים שאבדו את הציונות ורק הם אלו ששומרים על צביונה של המדינה . שקרים נטולי יסוד.
עדנה מקריאה את תגובתה לפרסום בעתון. אתה שומע בקיאות וידע בהיסטוריה של תל חי ועל האמת אודות המשפט שמיחסים ל טרומפלדור " טוב למות בעד ארצנו" אמר לא אמר.
והנה כבר התחנה השלישית בה אנחנו פוגשים שניים את יואל קרני הנויניק הבלתי נלאה שהפך את מתחם "עיינות ירדן" לפנינת חמד שלא נופלת ביופיה משום גן של ארמון כלשהו בעולם ואת יעקוב ברקאי שמפסל בצמיגי גלגלים ומוסיף מכשרונו לכל היופי הנראה לעין.
והמקום האחרון אליו אותו אנחנו מבקרים ובעיני הוא גולת הכותרת של קבוץ עמיר - "חורשת המייסדים" שגם פה יואל נותן את הטון בעזרתו של יעקב.
פינת חמד בה הקיבוץ מתאסף לחגים וליום יום. הכל מוקפד, על הכל חשבו, מפינת מנגל ועד מקום להקרנת סרטים, ובימה להופעות והכל טובל בדשא ועצים מיוחדים שהובאו מדרום אמריקה.
וכל אלו מעוררי השראה ... גמלאים הם נכס!!!
תודה גדולה לניצן על אירוח מוקפד ושיתוף הפעולה
להתראות במפגש הבא...
